<h1>ספר הישר לר"ת סימן שצ"ב</h1>
<h2>דף יז:</h2>
נר' לר' עירובי תבשילין שצריך פת ותבשיל וכן פוסק בהלכות גדולות דאע"ג דפסקי' פרק יום טוב הלכתא כתנא (קמא) [דידן] אליבא דבית הילל דלא מצריכי אלא תבשיל [אחד] הני מילי לבשל ולצלות ולהחם חמין דכל הני בכלל בישול איתנהו כדכת' ויבשלו את הפסח. גבי חמין נמי אמרי' במסכת שבת (הכשירם) [הפשירם] זהו בישולם. אבל אפיית פת לא מיקרי בישול. והכי מוכיח בע"ז גבי אלו דברים של גוים אסורין דקחשיב התם הפת והשלקות ואמרי' בגמרא דפת משמונה עשר דבר. וגבי שלקות אמרי' התם מנא הני מילי אמר קרא אוכל בכסף וכו' ומסקנא פריך (ו)מידי אור כת'. ומשני אלא מדרבנן וכו'. ומדפריך מדלא כת' אור ולא פריך אמאי הוצרכנו צלי ומבושל בישולי גוים הוה ליה למיפרך אי הכי דשלקות מדאורייתא אסירי אמאי גזרו על הפת. אלא על כרחין אפייה ליתה בכלל בישול. והדתניא חנניה אומר בית שמאי אומר אין אופין אלא אם כן עירב בפת ואין מבשלין אלא אם כן עירב בתבשיל ואין טומנין את החמין אלא אם כן היו חמין [טמונין] מבעוד יום ובית הלל [או'] עירב בתבשיל עושה בו כל צורכו. (ו)בית הלל לא אתו לאיפלוגי אלא גבי הטמנת חמין אבל בעירב בפת מודה דהא אפייה ליתה בכלל בישול כדפרישי'. ועוד אמרי' בריש פירקין (ור' חנניה) [ותנא] מייתי לה מהכא את אשר תאפו אפו וכו' מיכן אמ' ר' אלעזר אין אופין אלא על האפוי ואין מבשלין אלא על המבושל מיכן סמכו חכמים לעירובי תבשילין מן התורה. ובהא ליכא מאן דפליג. ועיקר פלוגתייהו דבית שמאי ובית הלל אליבא דר' חנניה (בהני) [בהכי] בית שמאי סברי דכעין כל בישול צריך לערב ובית הלל סברי תבשיל אחד על כל תבשילין אבל בפת דכולי עלמא מודו דאין אופין אלא על האפוי בין לר' חנניה בין לתנא דידן. (וקמ"ל) [וק"ל] היכי מערבינן לאדלוקי שרגא. הא אפי' פת לא הויא [במשכן וילפינן] לה גבי שבת מבישול סממין. [איכא למימר התם היינו] טעמא דלא בעינן שום בישול וכיון דדמי לבישול ילפינן מיניה אבל גבי עירוב בעינן שום בישול.
